from The Book of Job
Translated from the Hebrew by Amelia Cohen-Levy
Job 37: 1-10
Listen, listen to that riotous voice, the rumble escaping
and letting loose under all the heavens, violent
lightning striking the ends of the earth. After, a roar of thunder.
To snow, it says, fall to earth,
and to rain, falling rain, it lends its strength, so the rain is a sign,
so we may know what rain means.
Like the creatures that creep to their lairs, settle in their dens.
The storm winds gust from their chamber, blow coldness from the stars.
Job 7: 3-16
I have been dealt empty months, nights that drag,
tossing and turning until dawn. I lie down and think, will I rise? Must I?
My days are quick as the motion of a loom—my life is but a breath.
Faster than a breath, a dream. I will not turn around and see goodness. I will not look.
And if I did, I would not see it, having faded like a cloud.
Those who go to hell do not return; they never come home,
for home is a place that does not know them.
I will not stop my mouth. I will not stop
talking. I am not some
monster that the world must be guarded against.
My couch will not console me; my bed won’t put my complaints to rest.
I am shattered by dreams.
I’d rather be strangled by my bed sheets.
Job 10: 8-13
Your hands shaped and crafted me,
then destroyed me bit by bit.
Remember, you sculpted me like clay–
will you turn me back into dust?
You poured me out like milk, clotted me—
cottage cheese—clothed me with skin and flesh, wove me
of bones and muscle, gave me life and care,
watched my breaths, counted every one.
Yet, there were things you hid
in your heart, secrets you had in mind.
אִיּוֹב 37
א אַף-לְזֹאת, יֶחֱרַד לִבִּי; וְיִתַּר, מִמְּקוֹמוֹ
ב שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹגֶז קֹלוֹ; וְהֶגֶה, מִפִּיו יֵצֵא
ג תַּחַת-כָּל-הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ; וְאוֹרוֹ, עַל-כַּנְפוֹת הָאָרֶץ
ד אַחֲרָיו, יִשְׁאַג-קוֹל– יַרְעֵם, בְּקוֹל גְּאוֹנוֹ וְלֹא יְעַקְּבֵם, כִּי-יִשָּׁמַע קוֹלוֹ
ה יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ, נִפְלָאוֹת; עֹשֶׂה גְדֹלוֹת, וְלֹא נֵדָע
ו כִּי לַשֶּׁלֶג, יֹאמַר– הֱוֵא-אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר; וְגֶשֶׁם, מִטְרוֹת עֻזּוֹ
ז בְּיַד-כָּל-אָדָם יַחְתּוֹם– לָדַעַת, כָּל-אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ
ח וַתָּבוֹא חַיָּה בְמוֹ-אָרֶב; וּבִמְעוֹנֹתֶיהָ תִשְׁכֹּן
ט מִן-הַחֶדֶר, תָּבוֹא סוּפָה; וּמִמְּזָרִים קָרָה
י מִנִּשְׁמַת-אֵל יִתֶּן-קָרַח; וְרֹחַב מַיִם בְּמוּצָק
אִיּוֹב 7
ג כֵּן הָנְחַלְתִּי לִי, יַרְחֵי-שָׁוְא; וְלֵילוֹת עָמָל, מִנּוּ-לִי
ד אִם-שָׁכַבְתִּי– וְאָמַרְתִּי, מָתַי אָקוּם וּמִדַּד-עָרֶב וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי-נָשֶׁף.
ה לָבַשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה, וגיש (וְגוּשׁ) עָפָר; עוֹרִי רָגַע, וַיִּמָּאֵס
ו יָמַי קַלּוּ, מִנִּי-אָרֶג; וַיִּכְלוּ, בְּאֶפֶס תִּקְוָה
ז זְכֹר, כִּי-רוּחַ חַיָּי; לֹא-תָשׁוּב עֵינִי, לִרְאוֹת טוֹב
ח לֹא-תְשׁוּרֵנִי, עֵין רֹאִי; עֵינֶיךָ בִּי וְאֵינֶנִּי
ט כָּלָה עָנָן, וַיֵּלַךְ; כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל, לֹא יַעֲלֶה
י לֹא-יָשׁוּב עוֹד לְבֵיתוֹ; וְלֹא-יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקֹמוֹ
יא גַּם-אֲנִי, לֹא אֶחֱשָׂךְ-פִּי אֲדַבְּרָה, בְּצַר רוּחִי; אָשִׂיחָה, בְּמַר נַפְשִׁי
יב הֲיָם-אָנִי, אִם-תַּנִּין: כִּי-תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר
יג כִּי-אָמַרְתִּי, תְּנַחֲמֵנִי עַרְשִׂי; יִשָּׂא בְשִׂיחִי, מִשְׁכָּבִי
יד וְחִתַּתַּנִי בַחֲלֹמוֹת; וּמֵחֶזְיֹנוֹת תְּבַעֲתַנִּי
טו וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי; מָוֶת, מֵעַצְמוֹתָי
טז מָאַסְתִּי, לֹא-לְעֹלָם אֶחְיֶה; חֲדַל מִמֶּנִּי, כִּי-הֶבֶל יָמָי
אִיּוֹב 10
ח יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי, וַיַּעֲשׂוּנִי; יַחַד סָבִיב, וַתְּבַלְּעֵנִי
ט זְכָר-נָא, כִּי-כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי; וְאֶל-עָפָר תְּשִׁיבֵנִי
י הֲלֹא כֶחָלָב, תַּתִּיכֵנִי; וְכַגְּבִנָּה, תַּקְפִּיאֵנִי
יא עוֹר וּבָשָׂר, תַּלְבִּישֵׁנִי; וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים, תְּשֹׂכְכֵנִי
יב חַיִּים וָחֶסֶד, עָשִׂיתָ עִמָּדִי; וּפְקֻדָּתְךָ, שָׁמְרָה רוּחִי
יג וְאֵלֶּה, צָפַנְתָּ בִלְבָבֶךָ; יָדַעְתִּי, כִּי-זֹאת עִמָּךְ
Amelia Cohen-Levy earned her B.A. in Creative Writing from Mills College, studied Biblical Hebrew at University of California–Berkeley, and received her M.F.A. from American University. Her work has appeared in Moment Magazine, 580 Split, Broken Plate, Poetica, Mason Gazette, Jewcy, and trustfundreporting.com.